פסק-דין בתיק ע"א 25102-02-12

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מעין צור), מיום 28.12.11, בתיק אזרחי 2812-10-09, לפיו נדחתה תביעתו של המערער והוא חוייב לשלם לכל אחד מן המשיבים את הוצאותיו בסכום של 10,000 ש"ח.

ב.         נסיבות הענין בתמצית הינן אלה:

המערער, יליד 15.1.1981, נפגע ביום 24.1.07 בתאונה שאירעה במסגרת עבודתו. במועד התאונה עבד המערער ב"מרכז האבן והשיש" שבבעלות המשיב מס' 4.

המשיב מס' 1, שהינו הבעלים של משאית שעליה הותקן מנוף, הוביל במשאיתו במועד התאונה שיש למפעל השיש של המשיב מס' 4, ופרק אותו שם. המשאית היתה מבוטחת במועד התאונה בביטוח חובה אצל המשיבה מס' 3, ובביטוח מקיף הכולל הרחבה גם לנזקי גוף אצל המשיבה מס' 2.

ג.          ביום התאונה הוביל המשיב מס' 1 במשאיתו לוחות שיש שמשקל כל אחד מהם כ-250 ק"ג למפעל השיש, ועל המערער הוטל לסייע למשיב מס' 1 בפריקתם. התאונה אירעה במהלך פריקת לוחות השיש.

ד.         לאחר שמיעת העדויות קבע בית משפט קמא כי המשיב מס' 1 הוריד את לוחות השיש מן המשאית באמצעות מנוף, ולאחר שהניחם על הקרקע והמערער אישר לו כי הם במקום, וזאת במילים " בסדר, תרים", שחרר המשיב מס' 1 את החובק והחל בהרמת המנוף לעבר המשאית. בשלב זה נפלו הלוחות על המערער שעמד לידם.

ה.         לאחר דיון הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה התאונה איננה תאונת דרכים הואיל והיא אינה באה בגדר ההגדרה הבסיסית של המונח בסעיף 1 לחוק הפלת"ד ואף לא בגדר אחת מן החזקות המרבות, ולפיכך נדחתה התביעה כנגד המשיבה מס' 3.

ו.          בית משפט קמא הוסיף וקבע שגם מנקודת מבט של פקודת הנזיקין לא הוכחה כל רשלנות של המשיב מס' 1 בהורדת הלוחות ובשחרורם מן החובק. בהעדר רשלנות או הפרת חובה חקוקה מצד המשיב מס' 1 החליט בית משפט קמא שיש לדחות את התביעה הן כנגד המשיב מס' 1 והן כנגד המבטחת - המשיבה מס' 2.

באשר למעבידו של המערער הגיע בית משפט קמא למסקנה שהמערער לא הוכיח את פרטי הרשלנות שאותן ייחס המערער למשיב מס' 4, ולפיכך נדחתה התביעה גם כנגדו.  

ז.          המערער ממאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורו מונח בפנינו.

הצדדים, למעט המשיב מס' 1, הגישו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים, ובישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 13.11.12, שמענו גם את תמצית טיעוניהם של באי כח הצדדים בעל-פה.

ח.         כיום המערער אינו חולק עוד על כך שהתאונה נשוא ערעור זה איננה בגדר תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

ב"כ המשיב מס' 4 הודיענו כי הוא משאיר שאלה זו לשיקול דעתו של המותב.

למניעת כל ספק נבהיר שקביעתו ומסקנתו של בית משפט קמא לפיה התאונה נשוא הדיון אכן איננה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, מקובלת עלינו וזאת מנימוקיו של בית משפט קמא.

ט.         גם באשר למשיב מס' 1, תמימי דעים אנו עם בית משפט קמא כי אכן אין הצדקה להטיל עליו חבות, וזאת משקבע בית משפט קמא, ובדין קבע כך, שלא הוכחה רשלנות מצידו, כשם שגם לא הוכחה הפרת חובה חקוקה על ידו.

י.          לעומת זאת, סבורים אנו שהיה מקום להטיל חבות על מעבידו של המערער, דהיינו, המשיב מס' 4, וזאת משום שחובתו של  המעביד היתה להעמיד לרשות העובדים, ובהם גם המערער, משטח עבודה בטוח, כשם שחובת המעביד היא לדאוג לשיטת עבודה בטוחה, ולנקיטת כל האמצעים הסבירים על מנת להבטיח את עבודתם הבטוחה במקום, עיינו:    שיריזיאן נגד לבידי אשקלון, פ"ד מ"ז (3),225.  

י"א.      מעיון בהודעתו של המשיב מס' 1 מר יורם משיח, נ/15, אנו למדים מהי ההתנהלות הראויה והנכונה בשעת הורדת לוחות שיש מן המשאית, ומה אירע בפועל כשהתרחשה התאונה נשוא הדיון:

"העובד פואד בניגוד להוראות עמד במרכז הפלטה, אף אחד ממעסיקיו לא נכח. אני שחררתי את החובק ואזי במקום שפואד ידחוף את הפלטה פנימה, שלושתן והכוונה לפלטות נפלו עליו זאת מאחר ואיבד יציבות ושיווי משקל ומשקל הפלטות לחץ לכיוון של גופו בזמן זה היה צריך להיות במקום העובד הנוסף של מרכז השיש אבל הוא נעלם במפעל כמה דקות קודם לכן ואת פעולת ייצוב הלוחות ביצע פואד בגפו.  פואד עמד לא נכון כאשר ביצע את הפעולות. הוא היה צריך לפסוק רגליים ואחת מהן למשוך לאחור על מנת לייצב את גופו שישמש תומך ומשקל נגד למשקל הפלטות, עמד ישר ללא פיסוק לחץ הפלטות גבר עליו והם נפלו לכיוון שלו ומחצו אותו"(עמ' 4-5 של נ/15, ההדגשה שלנו)

י"ב.      גם בתצהיר (נ/9) מציין המשיב מס' 1, בסעיף 10, כי העובד האחר שהיה אמור לעזור למערער לא היה במקום כלל. בסעיף 11 של התצהיר מציין המשיב מס' 1 כי הוא מניח שמכיוון שהעובד האחר נעלם מן המקום החליט המערער על דעת עצמו לעמוד במרכז הלוחות במקום שכל עובד, יעמוד בכל צד (דהיינו, הכוונה היא שאילו היה העובד הנוסף בסמוך ללוחות השיש, היה כל אחד משניהם ניצב מכל צד של הלוחות).